מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל ע"י נ' זעפרני

פסק דין

1.בפני תביעה לפינוי וסילוק יד של הנתבע מדירה ברחוב שירת גאולים 16/5 הרצליה (להלן: "הדירה" או "הדירה בשירת גאולים").

התובעת מנהלת את הדירה.

התובעת השכירה את הדירה לאליהו זעפרני ז"ל (להלן: "המנוח") לפי חוזה שכירות מיום 6.7.04 (להלן: "חוזה השכירות").

יצויין, כי קודם לדירה בשירת גאולים, הושכרה למנוח דירה ברח' בר כוכבא 55 הרצליה (להלן: "דירת בר כוכבא") וזאת בהתאם לחוזה שכירות מיום 29.12.1985 (מוצג ת/4).

הנתבע הינו בנו של המנוח והצדדים חלוקים בשאלת זכאותו להחזיק בדירה.

2.בפתח הדברים, יש להדגיש כי בענייננו אין תחולה לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

חוזה השכירות מדגיש בכותרתו כי מדובר ב"נכס לא מוגן" וכך גם קובע סעיף 25 לחוזה. מעבר לכך, אין דיני הגנת הדייר חלים על הדירות שבניהול התובעת, וזאת על פי סעיף 125 לחוק הגנת הדייר והכרזת שר המשפטים כפי שמופיעה בילקוט הפרסומים, חוברת מס' 640 מיום 25.12.58 (עמ' 471). על כן, הדירה אינה בגדר נכס שחוסה בצילו של חוק הגנת הדייר.

3.המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה זכאותו של הנתבע לזכות במעמד של "דייר ממשיך" מכוח חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק זכויות הדייר").

"דייר ממשיך" על פי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר הוא:

"בן זוגו של זכאי שנפטר... לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו... ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי..."

סעיף 3 לחוק, הנושא כותרת "זכות לשכירות של דייר ממשיך" בנוסחו במועד הרלנטי קבע:

(א)   נפטר זכאי ... יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו... ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

(ב)   הוראות סעיף זה יחולו על הדייר הממשיך, אם לא הייתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי... וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים".

במאמר מוסגר יוער, כי ביום 23.07.09 תוקן חוק זכויות הדייר, כך שסעיף 3 מנוסח כיום בצורה שונה וקובע תנאים מחמירים יותר מבעבר החלים על מי שהוכר כדייר ממשיך. נוסחו החדש של סעיף 3 מחייב דייר ממשיך, שאינו זכאי באופן עצמאי לדיור ציבורי, לפנות את הדירה תוך 9 חודשים מיום הודעת משרד השיכון בדבר אי זכאותו לדירה.

מהוראות החוק, בנוסחן במועד הרלבנטי, עולה כי על הטוען למעמד של "דייר ממשיך" בדירה ציבורית, הנטל להוכיח שלושה תנאים מצטברים:

האחד – כי הינו נמנה על קרובי הזכאי המנויים בסעיף 1 לחוק זכויות הדייר.

השני – כי התגורר משך 3 שנים רצופות בדירה הציבורית יחד עם הזכאי עובר לפטירתו.

השלישי – כי לא הייתה לו או למי מבני משפחתו דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו לפטירת הזכאי.

ראוי לציין, כי תנאי סף לתחולתן של ההוראות האמורות הוא, כי הטוען למעמד של "דייר ממשיך" הוכיח כי הדייר החוזי, אשר הוא מבקש להיכנס תחתיו, היה בגדר זכאי עובר לפטירתו. בענייננו, אין חולק כי המנוח היה בגדר "זכאי".